הוד מלכותה

שטיינר כינה את מלכת הדבורים “ישות שמש מובהקת” וקישר לכך את יכולת ההולדה שלה. הוא גם הסביר את תפקידן של שלוש העיניים הנוספות של הדבורים, שלקיומן המדע לא מצא עד כה סיבה, וכמובן התריע מפני היעלמות הדבורים כבר לפני 100 שנה’

 ניצן שפילמן

באופן מפתיע מקשר שטיינר את התפתחות הדבורים מביצה לבוגר עם סיבוב השמש סביב צירה. כידוע, מונה אוכלוסיית הדבורים שלוש כיתות. המלכה – שהתפתחותה מביצה לבוגרת אורכת 16 יום בממוצע; העמלות המהוות את רוב האוכלוסייה והתפתחותן אורכת 21 יום בממוצע; והזכרים שבשיא העונה יכולים להגיע עד ל15%- מהאוכלוסייה, והתפתחותם אורכת 24 יום בממוצע. 

 

סביב צירה 

 

בהתייחסו למלכה, שטיינר מציין שהיא נשארת לגמרי מאוחדת עם ההוויה השמשית, משום שבמשך 16 הימים של התפתחותה מביצה לבוגרת, השמש לא השלימה עדיין סיבוב שלם סביב צירה (כיום אנחנו יודעים שבקו המשווה שלה שלה משלימה השמש סיבוב שלם סביב צירה בכל 27-25 1 כך או כך, מבחינה התפתחותית ימים). המלכה כמו נשארת בהווייה שמשית, היא אינה “יורדת” אל ההוויה הארצית ובמהותה נותרת רכה, אינה מתקשה. במובן זה היא קרובה למצב הזחל שלה, שומרת על הוויה “צעירה” יותר. למלכה יש יכולת להטיל ביצים הודות לעובדה שהיא לא “התקשתה” לתוך הארציות ומכיוון שהשפעת השמש נשארת בה תמיד. לכן מכנה שטיינר את המלכה “ישות שמש מובהקת”. חיבור זה לאיכות השמש, אומר שטיינר, הוא מה שמאפשר למלכת הדבורים 2 להטיל ביצים. כאשר שטיינר מתייחס להתפתחות העמלות, שכאמור אורכת 21 יום, הוא מציין שגם הן נשארות עדיין בתוך מחזור סיבוב השמש סביב צירה ולכן גם הן שמשיות במהותן. העמלה מתפתחת עוד חמישה ימים יותר מהמלכה וממצה את האיכות השמשית, אך היא עדיין נשארת בתחום השפעתה. העמלות חשות עצמן קשורות למלכה משום שנשארו תחת השפעת השמש, אך הזכרים, שהתפתחותם אורכת 24 יום, ממצים את השפעת השמש וחשופים יותר להשפעה הארצית. יכולת ההפריה הזכרית מגיעה מהאיכות הארצית, בעוד שהיכולת לפתח ביצים היא יכולת נקבית, המגיעה כאמור מהאיכות השמשית. אפשר אם כן לחלק את אוכלוסיית הדבורית למלכה ועמלות – שמביאות לידי ביטוי את האיכות השמשית; ולזכרים – שמביאים לידי ביטוי את האיכות הארצית. 

 

העין השלישית 

 

העמלות והזכרים מתפתחים בתאים משושים – הזכרים על פי רוב בתאים גדולים יותר. לעומתם המלכה מתפתחת בתא אובלי-מעוגל, כמעין שקיק התלוי כלפי מטה. השלב הראשון בהתפתחות המלכה הוא שלב הביצה, האורך שלושה ימים. בשלב הבא בוקע הזחל מהביצה והוא מתפתח במשך חמישה ימים. את זחל המלכה מאכילים ביותר דבש וביותר מזון מלכות מאשר את העמלות והזכרים. בסיום חמשת הימים זחל המלכה מתגלם. כעבור שישה עשר יום מהטלת הביצה, בוקעת מלכה מהגולם. התא בו מתפתחת המלכה מכונה מלכון. כאשר מתחיל מלכון  להתפתח בדבורית עולה כמות “החומר המלכָּתי” בדבורית, כפי שמכנה אותו שטיינר. מי שיתבונן אי פעם בדבורה מקרוב, בוודאי יבחין שמלבד שתי העיניים שבצדי ראשן (שמורכבות למעשה מאלפי עיניות), יש לדבורים העמלות מעין שלוש עיניים נוספות, הקבועות בקודקודן. הן אינן מתפקדות ומטרת קיומן לא ברורה למדע. שטיינר אומר שבעבור הדבורים, המלכון המתפתח מאיר כמו שמש. או אז נפתחת “העין השלישית” של הדבורים העמלות, והן חשות בעיניהן הלא רואות כאילו אור עז קורן בדבורית, כמו שמש מסנוורת. תחושה זו יוצרת בהן אי נוחות שמעוררת את אימפולס ההתנחלות.

כאשר מתפתח מלכון (או מלכונים) בדבורית, ישנן מספר התרחשויות אפשריות. אפשרות אחת היא שהמלכה הוותיקה תעקוץ את המלכונים שבכוורת ותהרוג אותם. או אז תשמור היא על כתרה ותמשיך למלוך בדבורית. מעניין שהמלכה משתמשת בעוקץ שלה אך ורק נגד מלכות אחרות, היא לעולם לא תשתמש בו נגד יצורים “נחותים ממנה”. אפשרות אחרת היא שמתוך המלכונים תבקע מלכה צעירה ואז יתחולל בדבורית קרב לחיים ולמוות בין שתי המלכות. החזקה ביניהן תוכתר למלכה. אפשרות נוספת היא שהמלכה הוותיקה תעזוב את הכוורת, יחד איתה יעזבו עד כשני שליש מהעמלות הבוגרות ומהזכרים, והיא תתנחל ותמצא לעצמה מקום מתאים לבניית קריה חדשה. 

 

מלכה אמיתית

 

המלכה הצעירה תישאר בקריה הוותיקה יחד עם כשליש מהאוכלוסייה ותתחיל אותה מחדש. בשלב זה המלכה עדיין לא מופרית, והיא מכינה עצמה למעוף הכלולות. היא מחכה לתנאים המתאימים, ליום כלולותיה. בדרך כלל יהיה זה יום אביבי, שטוף שמש, בשעות הבוקר המאוחרות. המלכה יוצאת פעם אחת בחייה בלבד. היא עפה גבוה ככל שתוכל לכיוון השמש, באור יום מלא, ומתאחדת עם מספר זכרים. אז חוזרת המלכה עם מלאי של זרעים בבטנה שיספיקו לה לכל אורך חייה – שיכולים להימשך עד מספר שנים, שנתיים-שלוש ולעתים אף יותר. מעניין לדעת שלמלכה, בדומה לחרקים אחרים, קיימת רביית בתולים המכונה פרתנוגנזה. יש לה יכולת להטיל ביצים לפני שהיא מופרית, אולם אז היא יכולה להטיל רק ביצי זכרים. לאחר ההפריה היא יכולה כמובן להטיל גם ביצי עמלות. במקרים מסוימים יכול להיות שהמלכה תסיים את חייה בשל עבודה לא זהירה של הדבוראי, או אויב כזה או אחר, ואז מפתחות הדבורים מלכונים חדשים. כל ביצה של עמלה עד גיל של שלושה ימים יכולה להתפתח למלכה. אחת השיטות התעשייתיות לגדל מלכות באופן מלאכותי היא לחתוך תאים ולהפנות אותם כלפי מטה, כך שיתחילו להתפתח שם מלכונים חדשים. הדבר המרכזי ביותר בדבוראות הביודינמית הוא לתת למלכה להתפתח באופן טבעי בכוורת עצמה. המלכה היא הלב של הדבורית. היא מביאה לידי ביטוי את חיי השמש. לכן לא יהיה נכון לשתול מלכה מבחוץ. כבר בשנת 1923 כאשר נתן שטיינר את ההרצאות על הדבורים, הוא ציין שהחלה שיטת גידול תעשייתית מלאכותית )המכונה “שיטת דוליטל” והומצאה בסוף המאה ה19-(, בה החלו לטפח מלכות מצטיינות במכוורות ייעודיות, אותן היו שותלים בכוורות. מאז ועד היום נוהגים להרוג את המלכה הוותיקה ומחדירים מלכה חדשה מבחוץ, או מלכון. בכך חוסכים כביכול זמן )מלכה צעירה פורייה יותר בדרך כלל( ומשביחים את תכונות הכוורת. כבר בזמנו הזהיר שטיינר שאם ימשיכו לנהוג בדרך זו, תתרחש היעלמות של דבורים. הוא אף ציין שדבר זה יתרחש חמישים עד שמונים שנה אחרי זמנו. הזמן הזה הגיע ובימינו אנו עדים לתופעת היעלמות הדבורים, במיוחד במדינות המערב, בהן הדבוראות הפכה תעשייתית והחלפת המלכה נעשית באופן תדיר. אם נרצה לשמור על קיומן של הדבורים בעולם, נצטרך לשוב לעבוד עם הדבורים על פי טבען, מתוך כבוד לישותן של הדבורים, לאפשר את אינסטינקט ההתנחלות ולתת למלכה השמשית להתפתח באופן טבעי בתוך הדבורית.